<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן רכ"ו</h1>
<h2>דף לט:</h2>
להשתטף בהן כל (גופן) [גופו]. סתם שיטוף שנותן מים על גופו לאחר שהזיע או חמין או צונן להעביר זוהמא וזיעה כדאמרי' רחץ במים ולא שטף בצונן דומה לברזל כו'. ופירוש' דמתני' הכי הוא. ואי בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורין בשיטוף ובשתיה דאי מערב שבת שרי כר' שמעון דמתיר. לכך לא אמר ר' שמעון היא כי לפי מה שיעמידנה לדברי רב חסדא ר' מאיר היא אלא הדוקיא שאנו מדקדקין אליבא דר' שמעון אתיא דשיטוף מותר בחמין שהוחמו מערב שבת וביום טוב שהוחמו ביום טוב (ו)אסורין בשיטוף ומותרין בשתיה. ובריתא הכי פרוש'. לא ישתטף אדם כל גופו בין בחמין שהוחמו מערב שבת בין בצונן שיטוף להעביר הזיעה כמו שפירשתי. בחמין לא ישטוף מפני גזרת מרחץ בצונן לא ישטוף מפני שמחמם מים שעליו והוי כמבושל. ור' שמעון מתיר. לא גזר שיטוף אטו מרחץ וצונן נמי לא אסר דלא כי האי גוונא הוי מבושל. ר' יהודה אומר בחמין אסור. דגזרת מרחץ אית ליה. בצונן מותר דלא הוי מבשל. אמ' רב חסדא מחלוקת (בקרקע) [בכלי]. אצונן קאי. אם בא להשתטף מזיעתו כיון דאיכא מים מועטין אנו רואין לדברי ר' מאיר כוונתו (להכשיר) [להפשיר] מים שעליו והוי כמבושל אבל בקרקע שהם מים מרובין אז נראה כאלו אינו נכנס באלו המים אלא כדי להקר ואי אפשר למים מרובין להתחמם בכך. וראיה לדבר שעיקר מחלוקתן בצונן דגרסי' בתוספתא [שבת פ"ג ה"ג] [לא] ישתטף אדם כו' עד בחמין אסור בצונן מותר ואמ' ר' יהודה מעשה בביתוס בן זונין שהיו ממלאין לו כלי מערב שבת ונותנין עליו בשבת כדי להקר. והא מעשה אנשי טבריא בקרקע היה. שהביאו צונן לתוך החמין הרי הוא כאלו נכנס בגופו במים צונן או שנתנו עליו מים ואותו מעשה בקרקע היה הבאת צונן לתוך חמין ולא מיירי בשטיפת הגוף של אנשי טבריא כלל. ואע"פ שהן היו מועטין לתוך המרובין ונר' כמבשל אפי' הכי לא היתה כוונתו לבשל אלא (א)לצנן הרתחות והיה להם להתיר כיון דבקרקע היו. מחלוקת בקרקע אבל בכלי דברי הכל אסור דאפי' ר' יהודה ור' שמעון מודין שאם היה עומד בכלי ונתנו עליו מים להעביר חומו וזהמתו שאסור מפני שמפשיר מים שעליו ונר' כי כוונתו לכך. ומתני' דבקרקע ואסור ר' מאיר היא דהא ר' יהודה ור' שמעון צונן לתוך חמין לצורך שטיפה שרו כי היכי דשרו ליתן צונן על גופו חם.
